מיזוגיניה
מילולית, הגדרת מיזוגניה היא "שנאת נשים", מהיוונית: מיסוס – שנאה, גינה – אישה.
אך המילה "שנאה" יכולה להיות מטעה. שנאה היא לאו דווקא תחושה בוערת של איבה, רצון מודע לפגוע באופן אישי, פרטני, וגשמי. שנאה יכולה להיות גם מוסווית. היא יכולה להיות הלך רוח, היא יכולה להתבטא במערכת וערכיה המזיקים למושא השנאה, או אפילו פשוט אי-ראייתו, אם כתוצאה ניתן לדרוך עליו.
והרי נדיר למצוא מישהו שאכן שונא באופן גלוי ומודע את כל הנשים באשר הן, ועדיין יש לנו מצב חברתי-פוליטי-כלכלי אשר אלים ומפלה כלפי נשים.
לכן, מיזוגניה היא בעצם גישה אשר בזה לנשים, שמחזיקה נשים כלא זכאיות לאותם סטטוסים וזכויות להם גברים זכאים, או לאותם תנאי קיום. מיזוגיניה מתגלה במגוון דרכים, כולל אפליה חברתית ומקצועית, אלימות פיזית ומינית, אלימות כלכלית, אפליה משפטית, החפצה, הסללה חינוכית, מגדרית, מקצועית ומשפחתית, ועוד.
בדיונים על סקסיזם, שוביניזם, פמיניזם, זכויות נשים, או כל הקשר דומה, מתגלה נטיה לרצות להבדיל בין משהו (או מישהו) שהוא "רק" סקסיסטי או שוביניסטי, כאילו דבר צריך להתעלות לרמה מסויימת כדי להחשב כשנאה.
אבל זה בעליל לא נכון*. כל אמונה או התייחסות שלפיה נשים הן פחות מגברים – היא מיזוגנית. כל מצב בו נשים מופלות – הוא מיזוגני. ולפיכך, גם כל אמירה היוצרת או תומכת במצב כזה – היא אמירה מיזוגנית.
מיזוגיניה לא חייבת להיות מודעת. היא לא חייבת להיות מכוונת. בחברה פטריארכלית, מיזוגיניה היא חלק מהחיברות, וככזאת היא שקופה. זה נראה למי שחוברת באופן זה "טבעי" או "נורמלי" שנשים מצופות לסטנדרטים שונים במראן, בתפקידן במשפחה, במיניות שלהן, בעבודתן, בבריאותן, בהשכלתן, וכן הלאה. לכן, חלק חשוב מאוד ממטרות הפמיניזם הוא פירוק התפישות הללו, כדי למגר את המיזוגיניה המובנית בהן, ולשים קץ לתוצאות החמורות והמזיקות.
*יש הגורסות שסקסיזם הוא פועל יוצא של מיזוגיניה, ויש הגורסות כי פעולות או אמירות סקסיסטיות שבאות ממקום של כוונות טובות או לפחות נטולות כוונה של ביזוי נשים, צריכות להיקרא 'סקסיז' במקום 'מיזוגיניה' בגלל הרכיב התודעתי (או העדרו). למערכת האתר אין התנגדות לאבחנה זו, אך אינה מתעקשת על עמידה בה.