פריווילגיה

זכויות יתר שיש לקבוצות מסוימות על פני קבוצות אחרות בהיררכיה החברתית. יש פריווילגיות שנגזרות ממצב מסוים והן זמניות (הורה מול ילד-ה, מעסיק-ה מול מועסק-ת) ומשרתות מטרה חברתית פרגמטית, אך פריווילגיות אחרות מובנות בחברה ובמסורת ומשרתות הנצחה של אליטיזם. יש פריווילגיות אליטיסטיות להלכה(כמו למשל אפרטהייד, או חוקים המעגנים הדרה ואפלייה של נשים) אך רובן למעשה(אפלייה לא רשמית כנגד "אחרות-ים" במקומות עבודה, בחינוך, בתנאי ערבות בנקאית ובהכרה או תגמול חברתיים).

ברגע שיש הבנה בסיסית של מה זו פריווילגיה, השלב הבא היא ההכרה: יש לנו פריווילגיות. סטטיסטית, רוב הסיכויים שהקביעה הזו תביא לתחושה מתגוננת. זו תגובה טבעית ונפוצה, אבל זה לא צריך להפריע לנו לחשוב על המשמעות שמאחוריה. לכולנו יש פריווילגיות ברמה מסוימת: פריווילגיה אשכנזית, פריווילגיה גברית, פריווילגיה הטרוסקסואלית, וכו'.

חשוב לזכור שפריווילגיה היא לא סביבך. היא לא אשמתך. היא לא משהו שעשית, או חשבת, או אמרת. היא מאפשרת לך לעשות, או לחשוב או להגיד דברים, אבל היא לא הדברים האלה, והיא לא תוצאה של הדברים האלה. פריווילגיה היא לא ניצול או רמאות, אף על פי שהיא בהחלט עוזרת למי שרוצה לנצל או לרמות. פריווילגיה לא מתקזזת. אי אפשר לקזז את הפריווילגיה האשכנזית שלי עם הדיכוי המגדרי שלי כדי שאני אהיה “בסדר”. פריווילגיה היא לא משהו שאפשר לפטור אם היו לי חיים קשים. פריווילגיה היא לא דבר שלילי במהותו.

אז מהי כן?

פריווילגיה היא זכויות היתר שהחברה מקנה לנו, שנראות לנו כדבר נורמלי ובסיסי. היא המקום שבו אנחנו חלק מהנורמה, ואחרות-ים מוגדרות כסטייה מהנורמה. יש פריווילגיות שקל יותר להדגים: האם אני יכולה להיכנס למסעדה אקראית ולהזמין אוכל? מי שסובל-ת מאלרגיות, מסוכרת, מצליאק וכד' לא יכול-ה להסתמך על זה. גם לא מי שמקפיד-ה על תזונה טבעונית או כשרה או אחרת. יש פריווילגיות שקשה יותר להדגים: כשהתקבלתי לעבודה, כמה משקל ניתן להופעתי החיצונית, למגדר שלי, למבטא שלי, לקשרים שהפעלתי? איך אפשר לדעת?

מה רע בפריווילגיות?
פריווילגיות מעוורות אותנו. זו ערימה של בעיות שאנחנו לא צריכות להתמודד אתה.
האם סטרייטית חוששת מה יגידו במקום העבודה שלה על הנטייה המינית שלה? האם אשכנזיה שמה לב כשהיא האשכנזיה האחרונה בחדר מלא בנשים מזרחיות, אתיופיות, ערביות וברה”מיות?
האם גברים דואגים לפעמים שמא ההתנהגות שלהם תגרום למישהו-י להטריד או לתקוף אותם? האם הם חוששים ללכת לבדם ברחוב?

מה אפשר לעשות לגבי פריווילגיות?
כאמור, קודם כל, להכיר בהן. בלי למצוא תירוצים למה דווקא אני יוצא-ת דופן, ואיך הפריווילגיות שלי לא עזרו לי במצב כלשהו. לשים לב למה אפשר לעשות בזכות הפריווילגיות שלנו. להיות מודע-ת להשלכות שלהן. לקחת בחשבון את הדברים שאחרות-ים לא יכולות לעשות כי אין להןם פריווילגיה כזו. להשתמש בפריווילגיות שלנו כדי לקדם את המאבק בדיכוי, אבל בלי לנכס אותו לעצמנו ובלי לצפות לעוגיות.